1.

       חג הנטיעות ט"ו בשבט לא מוזכר בתנ"ך ואינו חג יהודי עתיק, אם כי המועד הזה ידוע במקורות  כ"ראש השנה לאילנות" . על פי הידוע, ארוע הנטיעות הראשון התקיים ב-1884 ביסוד המעלה שבצפון, וב-1908 הוכרז מועד זה כחג הנטיעות בארץ ישראל על ידי קרן הקיימת לישראל והסתדרות המורים אותו יחוגו מדי שנה בשנה. בפועל זה נעשה במסגרת בתי הספר ופחות במסגרות של מבוגרים, אף כי גם אצלם יש וחוגגים "סדר ט"ו בשבט" עם "הגדה" מתאימה בדומה ל"הגדה של פסח" הנאמרת בליל הסדר של פסח . מכאן גם עורכים מסיבות או אוכלים "פירות יבשים" למרות שיש פירות טריים בשפע, אף כי ביוקר, אך גם הפירות היבשים יקרים, למרות שמייבאים אותם מטורקיה, ואינם ממש פירות הארץ. כך או כך, עוד חג לישראל, שהפך גם לחג העצים, הפרחים והטבע, עוד סיבה לחייך ולשמוח .

 

2.

       ואם כבר דיברנו על טבע ופרחים, כאן המקום להזכיר כי פרחי הסחלבים אהובים כל כך עלינו, עד כי אנו לא מחמיצים משתלה שבה נודע על סחלבים ייחודיים יותר. והנה הגענו למשתלת "סולו שתיל" הנמצאת במושב שחר, יישוב הממוקם מדרום לכביש 35 בין אשקלון לקרית גת.  שם נפגשנו עם ערן המנהל את המקום בחיוך ובהכנסת אורחים נאה, וסקר בפנינו את מבחר הסחלבים הנהדרים שראינו. כאן "מייצרים" ממש את הסחלבים ולא מייבאים אותם ממשתלות אחרות. אדרבה, הם משווקים ליחידים ומשתלות את מיגוון הסחלבים שהם מגדלים. ביקורנו היה קצר והבטחנו לשוב ולהגיע לביקור ארוך יותר לסקירת יתר פרחי המשתלה הענקית הזו. בינתיים, ולמרות המרחק, כדאי להגיע (רצוי להתקשר טלפונית לפני כן). השילוט ברור ומנחה בתוך המושב שחר עד למשתלה  עצמה. מה שברור, שגם מחירי הסחלבים נמוכים יותר מבמקומות אחרים, אך גם המיגוון גדול ומרשים.

 

3.  

  כחובבי ריקודים סלוניים התוודענו לאירוע מיוחד של תחרות ואליפות של ריקודים אלה שהתקיימה ב"בית דני" שבדרום תל-אביב. הביאונו לשם שני מורינו לריקודים טניה ואנטולי טריליסקי (המכהן גם כשופט בינלאומי בתחרויות), ובאמת נהנינו משעות יפות של תצוגת ריקודים סלוניים של זוגות וקבוצות מרחבי הארץ שהתחרו ביניהם להנאת הקהל, וכן גם מתחרות של הרקדנים המקצועניים שנתנו לנו תצוגת ריקודים מרהיבה, כאשר הזוג המנצח ייצג את ישראל בתחרויות הבינלאומיות לריקודים סלוניים. כבר הכרנו את רוב הריקודים המהנים: ואלס אנגלי, טנגו, צ'ה צ'ה, ג'ייב, פסדובלה ועוד, ולכן הנאתנו הייתה כפולה. כדאי להעלות גם את יבנה על מפת הריקודים הסלוניים הארצית ואפשר לפנות לכותב טור זה ולהרכיב רשימת מעוניינים שתוכל לממש זאת באחד או יותר ממוסדות התרבות בעיר.

 

4.

   "שעה של שקט",קומדיה חדשה, מרתקת ומצחיקה עולה עתה על בימת התיאטרון. תיאטרון חיפה ותיאטרון בית ליסין חברו יחד להפיק הצגה המבוססת על פי מחזהו של המחזאי הצרפתי הצעיר (יליד 1979) פלוריאן זלר, שכבר זיכה אותנו בשני מחזות שגם הם מוצגים בבית ליסין – "האמת" ו"האבא". המחזה "שעה של שקט" סובב אודות מישל, המגולם על ידי ששון גבאי המצויין, אשר מצא תקליט נדיר של ג'אז שחיפש כל כך ורוצה להאזין לו בשקט. אלא שמבוקשו זה,הפשוט כל כך, לא ניתן לו והוא נקלע לעניינים "יותר רציניים" . אשתו, בנו, המאהבת שלו, קבלן השיפוצים, חברו הטוב, ושכנו לדירה מביאים אותו למצבים מורכבים ומביכים, לסיפורים ופרשות אהבים מפתיעות עד שהיום שאמור להיות אחד הנעימים בחייו הופך לסיוט, כשהכל חוזים בפארסה קומית עם הומור שלא נפסק, והכל בטרוף גדול כל כך. ששון גבאי מיודענו עושה זאת שוב במשחק קומי מעולה ובאמנות גדולה כל כך והוא מחזיק ממש את כל ההצגה הנהדרת הזו. גם השחקנים האחרים עושים יפה את מלאכתם: הדס קלדרון, רפי תבור, עופרי פרישרקולניק-אלדד, אלעד אטרקצ'י, ג'יל בן דוד וגיל וסרמן, כולם תחת שרביט הבימוי של משה נאור. המחזה זוכה עתה גם לגירסה קולנועית מצליחה, אך מי שרוצה לראות גירסה ישראלית שלנו, מי שרוצה לראות את ששון גבאי במיטבו – שימהר ויצפה בהצגת התיאטרון .

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו